החלטה בתיק רע"ב 4234/13

1.        לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 12.6.2013, בתיק עת"א 15500-05-13, שניתנה על-ידי כב' השופטת מ' ברנט, במסגרתה נדחתה עתירתו של המבקש להתיר לו לצאת לחופשה מבית הסוהר, כדי ליטול חלק בחתונת בתו.

רקע והליכים קודמים

2.        המבקש מרצה עונש של 17 שנות מאסר שמניינם מיום 8.11.2004, מועד בו נעצר המבקש והוסגר לארצות הברית. אין חולק, כי המבקש הודה, במסגרת הסדר טיעון, בבית המשפט הפדראלי בארה"ב, בשתי עבירות של קשירת קשר לייבוא סמים ונדון ל-12 שנות מאסר, שאותם הוא מרצה בישראל.

           בשנת 2009, הוגש נגד המבקש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בנצרת (ת"פ 150/09), והוא הודה, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ונדון ל-7 שנות מאסר מהן 5 שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. נקבע, כי עונש זה ירוצה במצטבר לעונש שנגזר על המבקש בבית המשפט בארה"ב, כך שעליו לרצות, כאמור, 17 שנות מאסר.

3.        לפני כשלושה חודשים, הגיש המבקש לשלטונות שב"ס בקשה לחופשה מיוחדת לרגל חתונת בתו, שאמורה להתקיים ביום 18.6.2013. משבוששה תשובת שב"ס לבוא, הוגשה, ביום 8.5.2013, עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, וביום 29.5.2013 התקיים דיון ראשון בעתירה, בפני כב' השופטת מ' ברנט.

           בא-כוח המבקש, עו"ד מיקי חובה, טען בבית המשפט כי בשנה שעברה אושר למבקש לצאת לחתונת בנו, שהתקיימה בבית מלון כלשהו, לאחר שניתנה הסכמתו של המשיב ליציאתו של המבקש לחופשה בת כ-3 שעות מהכלא, בליווי "בלבוש אזרחי". הסכמה זו הוצגה בפני בית משפט זה ואושרה על-ידי השופטת (כתוארה אז) מ' נאור (רע"ב 3664/12 רוזנשטיין נ' שירות בתי הסוהר (10.5.2012)).

           לגישתו של עו"ד חובה, אין כל סיבה לשנות מהסדר זה, גם הפעם, ולטעמו של עו"ד חובה יש מקום גם לאשר את יציאתו של המבקש לביתו שבהוד השרון, לפני טקס החתונה, שכן מדובר "בבית פרטי ונוח לאבטחה".

4.        המשיב התנגד לבקשה, בציינו כי מדובר בבקשה לחופשה מיוחדת, המיועדת למבקש, המסווג כאסיר בקטגוריה א', שאינו משולב בסבב חופשות. חופשה מיוחדת מעין זו טעונה את אישורו של נציב שירות בתי הסוהר, שעליו להשתכנע כי יציאתו של האסיר לחופשה לא תהווה סכנה לאסיר עצמו ולאחרים.

           המשיב הוסיף וטען, כי חל שינוי בנסיבות, אשר הובילו להסכמה אליה הגיעו הצדדים באשר ליציאתו של המבקש לחתונת בתו, וזאת לאור הצטברות מידעים חדשים, המצביעים "על מסוכנות ממשית גם [למבקש] וגם לציבור בכללותו". המדובר בשינוי נסיבות שאינו מאפשר להתיר את יציאתו של המבקש לחופשה מיוחדת, בין אם בליווי, ובין אם שלא בליווי.

5.        לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים, ובית המשפט עיין בחומר מודיעיני שהוצג בפניו, החליט בית המשפט כי "יהא נכון לאפשר השתתפותו של [המבקש] בחתונת בתו בתנאים דומים לאלה שנקבעו על-ידי בית המשפט העליון". בית המשפט דחה את המשך הדיון, על-מנת ליתן שהות בידי בא-כוחו של המשיב "לבדוק עם הגורמים המתאימים את הצעת בית המשפט".

6.        ביום 10.6.2013, התקיימה ישיבה נוספת של בית משפט קמא, ובמהלכה הודיע בא-כוח המשיב כי הנושא נבדק עם גורמי שב"ס ומשטרת ישראל וכי המשיב עומד על התנגדותו להצעה. בא-כוח המשיב הוסיף וטען כי גורמי המודיעין בשב"ס ובמשטרת ישראל מעריכים כי התמונה המודיעינית, בעניינו של המבקש, "שונה לחומרה" מתמונת המצב המודיעינית שהיתה בשנה שעברה.         במהלך הדיון, הוגשו לבית משפט קמא שני קלסרים המכילים את המידע המודיעיני עצמו וכן מסמך סודי נוסף, שהוגש לעיונו של בית המשפט.

           בא-כוח המבקש חזר על טיעוניו והוסיף כי מהחומר שהוצג בפניו עולה כי מדובר במידעים שאינם מהתקופה האחרונה, ולטעמו לא חל כל שינוי בנסיבות, שבמסגרתם הושגה ההסכמה אשר אושרה על-ידי בית משפט זה.

7.        בהמשך לדיון זה, ניתנה החלטתו של בית משפט קמא, ביום 12.6.2012. בהחלטה נאמר כי בית המשפט סבר מלכתחילה כי "ניתן לאפשר את יציאת [המבקש] לחופשה בהתאם לתנאים שנקבעו ברע"ב 3664/12... ביחס לחתונת בתו".

           ואולם, הסתבר, לאחר קבלת חומר נוסף ועיון בתגובתו של המשיב "כי תמונת המצב המודיעינית לעת הזו שונה באופן מהותי לחומרה מתמונת המצב המודיעינית אשר הונחה בפני בית המשפט העליון עובר לדיון בעתירה הראשונה". לגישת המשיב, מדובר ב"שינוי נסיבות דרמטי", שאינו מאפשר את יציאתו של המבקש לחתונה.

           לאור זאת, הגיע בית משפט קמא לידי מסקנה כי החלטת המשיב הינה סבירה "וחרף הצער שבדבר לא ניתן לאשר את יציאת [המבקש] לחתונת בתו". עוד צויין בהחלטה, כי מעיון במידעים מסויימים (315, 195 ו-591) עולה חשש ממשי בדבר כוונות לפגוע במבקש "בעקבות סכסוכים אשר חלקם נוצרו וחלקם התפתחו לאחר החלטת כבוד השופטת נאור מיום 10.5.2012".

           לפיכך, נדחתה עתירתו של המבקש.

הבקשה לרשות ערעור

8.        ביום 13.6.2013, הוגשה הבקשה שלפניי, ולנוכח הדחיפות שנוצרה בשל קרבת מועד החתונה, נקבע הדיון בבקשה ליום 16.6.2013.

           בבקשה ובטיעון לפניי, טען עו"ד חובה, בא-כוחו של המבקש כי, בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה, יש לראות את הבקשה כערעור בזכות, ולא כבקשה לרשות ערעור. עוד נטען, כי היקף התערבותו של בית משפט זה אינו מצומצם אך ורק לשאלה משפטית בעלת השלכה רחבה, החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה, כגישת המדינה.